זו השוכנת בתוכנו

השכינה כשמה – "הנוכחת" או "זו השוכנת בתוכנו", למה אומרים "היא גלתה כשחרב בית המקדש"? בהיותנו נעדרים נעדרת אף היא, כקורה מרבית הזמן; היא חסרת בית כשאנו מיותמי בית; היא נשארת בחוץ כשאנו מסתגרים בתוך חומה ובתי גבירים. אין היא יכולה לשוב לירושלים כל עוד אנו הורגים להחזיק בה, אך בקדמנו את פני העולם בחיבוק לא מותנה, פתע היא שם היא פה, היא בכל מקום, ובהרכיננו ראש מתמסרים בפני אותו רגע, מושלם, של תשומת לב מוקירה אזי היא מתגלה נוכחת לעיננו וידיעתנו שלמה – היא לא עזבה מעודה אלא הייתה קרובה מכדי שנבחין בה.