סטיבן פולדר

תרגום קטעים מתוך: הפרק על הדרך אל מעל ומעבר
סוטה ניפטה.

1. שאלתו של אג'יטה

מהו הדבר, שאל אג'יטה, שמערפל את העולם? מדוע כל כך קשה לראות את העולם? מה מזהם את העולם? מה מאיים עליו?
זוהי הבורות שמערפלת, אמר הבודהא, חוסר אכפתיות ותאוותנות הופכים את העולם לבלתי נראה. רעב התשוקה מזהם את העולם, והמקור הגדול לפחד הוא כאב הסבל.
בכל כיוון, אמר אג'יטה, נהרות התשוקה זורמים. איך נבלום אותם, מה ימנע מהם להציף? מה יוכל לשמש לנו סכר?
אפשר לעצור כל נהר בכוחה של המודעות, אמר הבודהא, אני קורא לזה סכר. והתבונה סוגרת את שערי הסכר.
אדוני, אמר אג'יטה, כאשר יש תבונה ומודעות יש גם את בן הכלאיים של תודעה וחומר ותפיסת האני כאינדידואל. מה יעצור את כל אלה?
זו תשובתי לך, אג'יטה. אמר הבודהא. האני כאינדיוידואל יכול להיעלם לחלוטין כאשר תימוג ההכרה.
אדוני, אמר אג'יטה, יש אנשים שתרגלו את כל התורות, ותלמידים מכל מיני מסורות ואנשים רגילים. אמור לי, איך כדאי לאנשים אלה לחיות ולעבוד?
הנח להם להיות עוברי אורח, נזיר. אמר הבודהא.  מודעים ומיומנים בכל דרך, עליהם לשחרר את עצמם מן הרעב לעונג ולהפוך את תודעתם לרגועה ובלתי מופרעת.


2. שאלתו של טיסה-מטייה

אז קם התלמיד טיסה מטייה ושאל שאלה נוספת:
מי בעולם זה מאושר?, שאל.
האם יש בעולם אדם שאינו מלא בהיסוסים?
האם יש בעולם אדם שיכול להבין את האלטרנטיבות מבלי  ליפול למלכודת המחשבה בין האפשרויות השונות?
ומי לדעתך ראוי לתואר בן אנוש יוצא מן הכלל?
מי בעולם הזה איננו כבול להשתוקקות?
יש אדם שאיננו מלא היסוסים. ענה הבודהא. זהו הנזיר שפעולתו בעולם החושים טהורה וטובה. הוא אינו צמא לסיפוק תשוקותיו, לעולם אינו מאבד את תשומת ליבו ומכוח החלטתו הופך יוצא דופן. רגוע.
הוא מבין את האלטרנטיבות מבלי ליפול למלכודת המחשבה ביניהם. לאדם זה ראוי לקרוא בן אנוש יוצר מן הכלל. אדם שנמצא מעבר למלכודת התשוקות.
4. שאלתו של מטגו

אז שאל התלמיד מטגו את שאלתו:
מסטר, אמר, ברור שדעתך בשלה ומושלמת, מלאה ידע. מאין בכל העולם הזה מגיעים כל הסוגים של הסבל?
שאלה זו, אמר הבודהא, היא על אודות הלידה  וההתעצמות של הסבל. אענה לך בדרך בה אני עצמי מצאתי את הדברים: כל צורות הסבל מתפתחות על בסיס היאחזות.
כאשר אדם איננו מבין זאת הוא ההיאחזות היא הבסיס לסבלו. כאשר אדם מבין זאת הוא לא יניח להיאחזות לגרום לסבל ולהגביר אותו.
זה עונה בבירור על שאלתי, אדוני. אמר מטגו. אנא, על בסיס הידע הוודאי שלך, ענה על   עוד שאלה. איך אדם נבון יכול לחצות את האוקיינוס? איך יוכל להגיע מעבר לתהליך ההזדקנות? איך נוכל להגיע מעבר ללידה? או לעצב? או לצער?
הבודהא ענה: אסביר לך את האמת, לא בהתבסס על שמועות. ראשית- הבן שדרך זו היא הדרך. שמי שהולך בה יוכל כאן ועכשיו כתוצאה מחיים מודעים להרפות את אחיזתו בעולם.
אדון, מורה אמר מטגו , רק חדווה מתעוררת בי למשמע הדברים שלך על הדרך הנעלה. דרך  שאדם הצועד בה בחיים מודעים יודע שהיא משחררת את האחיזה בעולם.
הבודהא המשיך: בכל הכיוונים יש דברים שאתה יודע ומזהה, מעל, מתחת מסביב ומבפנים. הנח להם: אל תחפש בהם מקום מרגוע או הקלה. אל תניח למודעות לשהות בתוצרי הקיום במה שהוא בן חלוף.
כך חי הנזיר הנודד. הוא הולך ממקום למקום מודע ודעתו צלולה. הוא איננו מוקיר או מעריך אובייקטים והוא מבין את העולם. כך הוא מניח מאחוריו הזדקנות ולידה, הוא מניח מאחוריו צער ועצב, הוא מניח מאחוריו את כל צורות הסבל.
מילות חוכמה מדהימות אלה ממלאות אותי חדווה. אמר מטגו. התיאור של גוטמה לאי האחזות הוא מושלם. מסטר זה בוודאות חופשי מסבל: הוא מצא והבין את הדברים כהוויתם.
האנשים שאתה מדריך באופן  קבוע לבטח משתחררים בהדרגה מסבלם. באשר לי, באתי להוקיר אותך, לחלוק לך כבוד, לקוד לפניך, גיבור. אני מבקש ממך, מסטר ללמד באופן סדיר.
המסטר ענה: כאשר אתה מודע לכך שאדם מסויים הוא ברהמין, אדם בעל ידע,  אדם ללא כלום, אדם שאיננו כבול להיותו או לתענוגות, אז, מטגו, מצאת מי שחצה את האוקיינוס, צועד אל מעבר למדבר ולספק, נוסע שהגיע אל הגדה השנייה.
זהו אדם יודע, אדם בעל ידע, גיבור שהתגבר על ההתהוות המתמשכת, אדם שהניח לכל היאחזות, אדם שאיננו מושפע מרעב התשוקה. אדם זה, הייתי אומר, הוא אדם שהגיע אל מעבר להזדקנות, אדם זה הגיע אל מעבר ללידה.


5. שאלתו של דהוטקה
התלמיד דהוטקה היה הבא שדיבר:
'מסטר', אמר, 'אני כל כך משתוקק לשמוע את דבריך. אנא, מורה גדול, הסבר לי: האם תלמיד שלך יוכל למצוא לעצמו את רוגע הויתור (את הניבדה?)'
 'כל תלמיד שלי', אמר הבודהא, אם הוא נחוש, נבון ומודע, כאן ועכשיו יוכל למצוא את הניבדה.'
'אני רואה אל מול עיני', אמר דהוטקה, 'אדם שאינו נאחז במאומה, ברהמין, נווד. אני קד לך אפיים ומכבד אותך, אתה שדבר איננו נסתר מעיניך. אנא ממך, שחרר אותי מן הבלבול והמבוכה.!'
'אין זה התרגול שלי ואינני מתכוון לשחרר איש מן הבלבול'. אמר הבודהא. 'כאשר תבין לאשורם את הדברים, תוכל בכוחות עצמך לחצות את האוקיינוס'.
'רחם עלי, מורה ואדון.' אמר דהוטקה. 'אנא- למדני כיצד להרפות, כדי שאבין את הדברים לאשורם, כדי שאחיה בחיים הללו בשלום ובחוסר תלות, חופשי כמו אויר בחלל הפתוח.'
'אסביר לך את השלום. זה שאיננו מבוסס על שמועות, שלום שניתן להשיג כאן ועכשיו. שלום, שכאשר אדם מודע מבין אותו - הוא מרפה מאחיזתו בעולם.'
'מורה ואדון, אמר דהוטקה, זה יסב לי רק אושר לשמוע את דבריך על השלום המושלם, זה שאדם מודע מבין אותו ומייד מרפה את אחיזתו בעולם.'
'בכל כיוון, אמר הבודהא, מעל, מתחת, מסביב ומבפנים אתה מזהה דברים. כאשר תבין שדברים אלה כובלים אותך לעולם, אז תאבד את צמא התשוקה, את ההשתוקקות להיותך שוב ושוב.'

6. שאלתו של אופסיבה
אז שאל התלמיד אופסיבה את שאלתו.
'בודהא, אמר, 'אינני יכול לחצות את האוקיינוס לבדי ללא עזרה. אתה העין שרואה הכל: אנא אמור לי במה אוכל להיעזר כדי לחצות את האוקיינוס'
המסטר השיב לאופסיבה: 'השתמש בשני דברים אלה כדי לחצות את האוקיינוס. תפיסת האינות והמודעות לכך שאין כלום. וותר על תענוגות החושים והשתחרר מכל ספק. כך תתחיל לראות ותשתוקק רק לסיום התשוקה'.
'מסטר', אמר אופסיבה. 'כאשר אדם חופשי מתענוגות החושים ואיננו תלוי במאומה, כאשר ויתר כל הכל, או אז הוא זוכה לחופש העילאי מן התפיסה. אך האם זהו מצב קבוע, או זמני?'
'כאשר אדם חופשי', אמר הבודהא, 'מכל תענוגות החושים, איננו תלוי במאומה, הוא נהנה מחופש עילאי מן התפיסות. הוא יישאר שם ולא ישוב לאחור.'
'מסטר, אתה שמאומה לא נסתר מעיניך', אמר אופסיבה, 'אם אדם זה נשאר במשך שנים רבות במצב תודעה זה ואיננו חוזר, אדם זה ייקרא אדם ששחרר את עצמו. אמור לי -האם תודעתו עדיין תתקיים?'
'הדבר דומה לפגיעת משב רוח פתאומי בלהבת אש'. אמר הבודהא. 'ברגע אחד הלהבה נעלמה ואיננה ומאומה לא נודע עליה. כך הדבר עם אדם חופשי מכל קיום מנטלי: בין רגע הוא נעלם ולא נודעו עקבותיו.'
'אנא, הסבר לי בבהירות, אדוני', אמר אופסיבה. 'אתה איש תבונה, אשר מבין לאשורם את הדברים כולם: האם אדם זה נעלם, האם הוא פשוט חדל מלהתקיים, או האם הוא חוזר שוב ושוב?'
'כאשר אדם יצא, לא נותר כלום שיסייע להבחין בו. כל מה שניתן לומר עליו איננו רלוונטי. כאשר  הוסרו כל צורות ההוויה וכל התופעות - לא נשארה דרך לתאר אותו.'
7. שאלתו של ננדה

הבא ששאל את שאלתו היה ננדה. זה מה ששאל את הבודהא:

'אנשים רבים, אמר, 'מדברים על אנשים מוארים, החיים בעולם. מה דעתך על כך? כאשר מכנים אדם כלשהו "מואר", האם הם מדברים על הידע שלו או על האופן בו הוא חי?'
'עבור מי שמבין את הדברים, אמר הבודהא,  'המילה תבונה (מוארות) אינה קשורה באופן בו אדם רואה את פני הדברים, או עם מה שלמד, או עם מה שהבין. בעבורי, ננדה, אדם נבון הוא אדם ללא רבב, מתבודד, שאיננו אסיר בשבי התשוקה.'
'אם כך, מסטר, אמר ננדה, 'אני חייב לשאול אותך שאלה נוספת. כל המורים הדתיים מדברים על הדרך לטוהרה. יש שאומרים שטוהר נובע מתפיסת עולם, יש האומרים שטוהר נובע מהבנת השיעורים, יש אומרים שהטוהר נובע ממעשים טובים וטכסים דתיים, יש שאומרים שהטוהר מגיע מדברים אחרים. האם תוכל לומר, אדוני, שמורים המלמדים דברים אלה נמצאים מעל ומעבר למעגל הלידה וההזדקנות?'
'הייתי אומר זאת: מי שמלמד שהיטהרות מגיעה על ידי דעות, לימוד, מעשים וטכסים או כל דבר אחר לא הגיע אל מעבר למעגל הלידה וההזדקנות.'
'ואולם, מסטר, אמר ננדה, 'אלה המלמדים שהיטהרות מגיעה מדעות ושיעורים, או מעשים וטכסים ודברים אחרים, אלה הם מנהיגים דתיים, ואתה אומר שלא חצו את האוקיינוס. אני חייב לשאול אותך שאלה נוספת, אדוני: האם תוכל אתה, שחצית את האוקיינוס, לומר מיהו אדם שהגיע אל מעבר למעגל הלידה וההזדקנות?'
'אינני אומר שכל המורים הרוחניים כלואים במעגל הלידה וההזדקנות. אמר הבודהא. 'יש כאלה שהניחו לתפיסות עולם, ללימודים ומסורות. הם הניחו למצוות הדת והטכסים.  הם הניחו את כל צורות ההוויה מאחוריהם ויש להם הבנה מושלמת של ההיאחזות. הם אינם מונעים על ידי הרעלים הפנימיים. הם באמת חצו את האוקיינוס.'
'מה מושלמת הבנתך את העדר ההיאחזות! אמר ננדה. 'אני נמלא אושר לשמע הדברים, ואני מאושר לשמוע שיש מי שהניח לתפיסות עולם, למסורות, למצוות הדת והטכסים מכל סוג שהוא. לאנשים אלה הבנה מושלמת של ההיאחזות - הם חופשיים מן הרעלים הפנימיים. אנשים אלה ראויים לכינוי "חוצי האוקיינוס".'

8. שאלתו של המקה

המקה היה הבא שדיבר:

'לפני שגוטמא החל ללמד, אמר, 'כל הדרשות ששמעתי אמרו רק "כך היו הדברים בעבר". ו"כך יהיו פני הדברים בעתיד". הכל היה מבוסס על מסורות ושמועות. למשמע דברים אלה נמלאתי ספקות.'
'אנא, איש של תבונה, הסבר לי כיצד אתה רואה את הדרך לשים קץ לתשוקה. הסבר לי את הדרך, הדרך שתוביל אדם מודע להניח את אחיזתו בעולם.'
'הסרת התשוקה והרצון להתענג על דברים שאתה רואה, שומע או מזהה היא הדרך הבטוחה לניבדה.'
'אדם מודע, שמבין זאת - משיג את הרוגע המושלם של ניבדה בחיים אלה ממש. הוא שלו לנצח. הוא חופשי מהיאחזות בעולם הזה.'
9. שאלתו של טודייה
אז דיבר הברהמין טודייה:
'מהו, אדוני , טבע החופש? שאל את המסטר. 'כאשר אדם חופשי מתשוקה לעונג, נמצא מעבר לספק ואיננו זקוק לכלום?'
'אדם שאין לו תשוקות, אמר הבודהא, 'שמצוי מעבר לספק וחי ללא השתוקקות ללא ספק מצא חופש. בעבורו הכל חופשי, אין עוד דבר כלוא.'
'אתה שרואה הכל, אמר טודייה, אנא הסבר לי דבר נוסף. אני משתוקק לדעת כיצד אוכל לזהות אדם נבון כאשר אפגוש בו. האם לאדם נבון עדיין יש רצונות, או האם הוא חסר רצון לחלוטין? האם עוד יש לו מה ללמוד או שתבונתו מושלמת?'
'אדם נבון, אמר הבודהא, 'חופשי לחלוטין מתשוקות ואינו צריך ללמוד מאומה. הוא חסר משאלות. הוא נבון ותוכל לזהות אותו משום שהוא אדם-של-כלום. הוא איננו נאחז בתענוגות או בהוויה.'

10. שאלתו של קפה.

הבא לשאול היה הברהמין קפה.
'אדוני, אנשים רבים תקועים בזרם בלתי פוסק של פחדים וחרדות בלב נהר ההוויה. חרדת מוות ודעיכה מציפה אותם. למענם,  אמור לי איך יוכלו למצוא אי, קרקע מוצקה מעבר להישג ידו של הכאב.'
'קפה, אמר המסטר, 'למען אנשים אלה, התקועים בלב נהר ההוייה, מוצפים על ידי פחד המוות והדעיכה אומר לך איפה ניתן למצוא קרקע יציבה.'
'יש אי, אי שלא ניתן להגיע אל מעבר לו. זהו מקום של לא כלום, מקום שאין בו בעלות ולא היאחזות. זהו הסוף המוחלט למוות ולדעיכה. זהו מקום קריר ומרענן - ניבדה.'
'יש אנשים, שמתוך מודעות הבינו זאת והם רעננים כאן ועכשיו. הם אינם עבדים למרה, למוות: הם מחוץ להישג ידו.'

11. שאלתו של ג'טוקאני.

אז דיבר הברהמין ג'טוקני:
'שמעתי, אמר 'שיש אדם שחצה את האוקיינוס, גיבור שמשתוקק רק להעדר התשוקה. לכן באתי לשאול שאלה: אמור נא לי, אתה שחזונך בהיר ומיידי, מהו השלום? אנא הסבר לי זאת באופן מציאותי.'
'אתה המסטר ששולט בתשוקות ותענוגות כמו השמש, שבחומה ואורה שולטת בעולם. אני חסר כל הבנה, אדוני ואתה מלא תבונה. אמור לי איך למצוא דרך להניח לעולם זה של לידה והזדקנות.'
הבודהא ענה לגטוקני: 'הרפה מהתשוקה לעונג. ראה איך ויתור על העולם הזה הוא שלום. אינך צריך להיאחז במאומה, אל תהדוף מעליך דבר.'
'יבש את עברך ואל תאחז בשום שאיפה לגבי העתיד. אם תרפה גם מן ההווה תוכל לנוע ממקום למקום בשלום.'
'החמדנות מקבעת את האני. כאשר החמדנות נעלמת לחלוטין, אז ברהמין , תהיה חופשי מהרעלים הפנמיים. חופש זה יגן עליך מפני המוות.'
12. שאלתו של בהדרוודה

הברהמין בהדרוודה דיבר בהמשך:
'באתי לשאול שאלה, אתה שמרווה כל צמא, אדם ללא משאלות, חופשי משאיפות, מעל זמן ובית- חיים ועונג, אנא ממך, חוצה אוקיינוס.
למען כל אלה שבאו ממקומות שונים להקשיב לדבריך. ספר לנו על הדרך אותה מצאת וידעת.'
המסטר השיב: 'בנטילת דברים יש צמא, היאחזות. עליך להרפות מהם. עליך להרפות מהם באופן מושלם: מעל, מתחת מסביב ומבפנים. אין זה משנה במה אתה נאחז: כאשר אדם נאחז מרה עומד לצידו.
לכן, הנזיר שמבין את הדברים לא יאחז במאומה, יהיה מודע. עליו לראות כי כל מה שנברא כתוצאה מהיאחזות כובל אותנו למחוזותיו של המוות.'

13. שאלתו של אודייה
אז דיבר הברהמין אודייה

'אתה שהגעת אל מעל מעבר בכל דרך, אמר, 'מושלם בכל. אדם כאשר הוא יושב במדיטציה אין כל רעל שתוקף אותו, לא אבק שמערפל את בהירות תודעתו: מי שהשלים את המלאכה כולה. לאדם זה באתי עם שאלתי. זוהי שאלתי: האם תוכל לומר לי מהי התבונה שמשחררת? האם תוכל לומר לי איך להסיר את הבורות?'
הדרך להסיר את התשוקה והצער,  העצלות והנטייה לדאוג (לא ברור במקור)
טוהר המושלם, איזון ומודעות, בנויים על הבסיס של ראיית הדברים כהווייתם. זהו הידע המשחרר, זוהי הדרך להסיר את הבורות'.
אודייה שאל שאלה נוספת: 'מה כובל את העולם? מה גורם למבוכה ולהרהור? מהו הדבר שיש להשתחרר ממנו כדי למצוא ניבדה?'
'מה שכובל אותך, אמר הבודהא, היא התשוקה לעונג. המבוכה היא מחשבה. והדרך לניבדה היא נטישת צמא התשוקה.'
'באתי עם שאלות אלה, מסטר וקיוויתי שתענה על שאלה נוספת, אמר אודייה. 'איך אפשר לשים קץ לזרם המחשבות?
המסטר ענה:  'התחושות הבאות מבפנים מאבדות את קסמן. התחושות שבאות מבחוץ מאבדות את קסמן. הנווד מודע וכך שם קץ לזרם המחשבות.'
14. שאלתו של פוסלה
התלמיד פוסלה קם ודיבר:
'בכל דבר, אמר למסטר, השגת שלמות. אין עוד תזוזה של תשוקה או ספק שנותרו בך. ובאתי אליך, אתה שיכול להסביר כל מה שקרה בעבר לשאול אותך שאלה זו:
ברצוני לשאול אותך על ידע. נניח שאדם איננו כבול לראיית צורות, התגבר על מגבלות חומריות, הבין שכל הדברים חסרי  קיום פנימי או חיצוני. האם הוא בעל ידע מושלם, או שמא עליו לדעת דבר מה נוסף?
'בעבור הטטגטה, השיב הבודהא, 'כל ההיבטים והשלבים של התודעה ברורים. ולכן כאשר אדם זה מתבונן בחופש הוא מגיע למטרתו, הטטגטה יודע לאיזה שלב הוא מסוגל להגיע.'
כאשר הבין שכוחן הכובל של התענוגות הוא חסר בסיס ממשי, או אז הבין לאשורו את כל התהליך. את הידע הזה הוא השיג במלואו.'

15. שאלתו של מוגהרג'ה

הבא שדיבר היה מוגהרג'ה

'מסטר, אמר, שאלתי שאלה זו פעמיים בעבר מבלי שקיבלתי תשובה. אך שמעתי שאם אל התבונה נשאל בפעם השלישית הוא חייב לענות.
'אינני יודע, גוטמה המפורסם, מהי גישתך כלפי העולם הזה והעולמות האחרים, עולמות הברהמה והאלים.
ובכן, בגלל התובנה המושלמת שלך באתי לשאול אותך זאת. איך כדאי לאדם להתייחס לעולם, כדי שמלך המוות לא יזהה אותו?'
המסטר השיב: 'מוגרג'ה, הבט בעולם וראה שהוא ריק. אם תפסיק להתייחס לעצמך כאל נשמה בעלת זהות קבועה, תוכל להתמסר לדרך אל מעבר למוות. התבונן בעולם באופן זה, ומלך המוות לא יזהה אותך.'

16. שאלתו של פינגייה

אז דיבר התלמיד פינגייה.

'אני זקן ודועך. גופי חלש ועורי מתקמט. אני רואה בקושי, ושומע בקושי. אל תניח לי למות בעודי מבולבל. למד אותי את הדברים לאשורם, כדי שאדע איך להגיע אל מעבר ללידה ולהזדקנות.'
'הבט, השיב הבודהא, 'הבט כמה אנשים מתייסרים בכאב. ראה כמה חסרי אכפתיות הם, וכמה הם סובלים בגלל הגוף והצורות. אם אתה לא רוצה לחזור להוויה שוב ושוב,  פינגייה, אתה חייב להרפות אחיזתך בגוף ובצורות.'
'בכל הכיוונים, אמר פינגייה, 'מעל, מתחת ובכלל אין דבר שלא שמעת, ראית, ידעת  או הבנת. למד אותי על הדברים לאשורם, כך שאוכל לעזוב לידה והזדקנות מאחורי.'
'האם אתה רואה, השיב הבודהא, איך אנשים נשלטים על ידי תשוקה, איך הם נאכלים על ידי הזקנה? אם אינך רוצה לחזור להוויה שוב ושוב, עליך להניח לתשוקה.'



מאנגלית: מיכל כהן, michalula1@hotmail.com