סוטרת הלב: משנת החוכמה השלמה
כך שמעתי: פעם אחת שכן הבּוּדְּהַה רב החסד בפסגת הנשרים, בְּרַאגַ'גְרְהַה, יחד עם עדה גדולה של נזירים [ממסורת התְהֶרַווַאדַה] ועדה גדולה של בּוֹדְהִיסַטְּווֹת [ממסורת המַהַאיַאנַה]. בזמן זה שרוי היה הבודהה, אדון העולמות, בסַמַאדְהִּי, איסוף הרוח המכונה התובנה העמוקה והרחבה.
באותה עת הילך אַוַולוֹקִיטֶשְווַרַה, הבוֹדְהִיסַטְּווַה הכל רואה, שהווייתו ערוּת, בפְּרַגְ'נְיַא פַּארַמִיטַא, החוכמה השלמה והעמוקה. תוך כך התבונן בחמשת המִצְרַפִים, ראה נכוחה שגם הם ריקים מקיום עצמי וניתַר באחת מכל מצוקות הסבל. או אז, בהשראתו של הבודהה, הצמיד שַארִיפּוּטִרַה הזקן את כפות ידיו במחווה, ושאל את הבודהיסטווה הנעלה אַוַולוֹקִיטֶשְווַרַה: "בן המשפחה הטובה [של תלמידי הבודהה] המשתוקק ללכת בדרך הפְּרַגְ'נְיַא פַּארַמִיטַא, החוכמה השלמה והעמוקה, כיצד יוכל ללמוד זאת?"
מששאל זאת, השיב אַוַולוֹקִיטֶשְווַרַה הנעלה, הבוֹדְהִיסַטְּווַה שהווייתו גדולה, לשַארִיפּוּטִרַה הנכבד: "הו, שַארִיפּוּטִרַה, כאשר בן למשפחה הטובה הולך בדרך האימון העמוק של החוכמה השלמה, עליו לראות כי טבעם של חמשת המִצְרַפִים ריק מקיום עצמי.
"שַארִיפּוּטִרַה, צורה היא ריקות, ריקות היא צורה. צורה אינה שונה מריקות, ריקות אינה שונה מצורה. זה שהנו צורה הוא ריקות, וזה שהנו ריקות הוא צורה. וכך גם לגבי התחושות, התפיסות, הנטיות הקודמות וההכרוֹת. באותו האופן, שַארִיפּוּטִרַה, תכונתן של כל התופעות היא ריקות; הן אינן נוצרות ואינן כלות; אינן עכורות ואינן צלולות; אינן מלאות ואינן חסרות.
"לפיכך, שַארִיפּוּטִרַה, בריקות אין צורה, אין תחושות, אין תפיסות, אין נטיות קודמות ואין הכרוֹת. אין עיניים, אין אוזניים, אין אף, אין לשון, אין גוף, ואין שכל. אין צבע, אין קול, אין ריח, אין טעם, אין מוחש ואין מושג. אין תחום העין [אין תחום האוזן, תחום האף, תחום הלשון, תחום הגוף] ואין תחומי הכרה. אין ידיעה שגויה ואין הכחדת הידיעה השגויה [וכך לגבי המבנים המנטליים, התודעה, השם והצורה, ששת החושים, המגע, התחושות, הצימאון והתשוקה, ההיאחזות, ההתהוות והלידה], אין הזדקנות ומוות ואין הכחדת ההזדקנות והמוות. אין סבל, אין מקור [לסבל], אין הכחדה [של הסבל], ואין דרך [להכחדת הסבל]; אין ידיעה, אין השגה ואין אי השגה.
"אי לכך, שַארִיפּוּטִרַה, בזכות אי ההשגה, ומשנסמכו על החוכמה השלמה, מוּסרת מכשלת התודעה של הבּוֹדְהִיסַטְּווֹת. משום שלתודעתם אין כל מכשלה, הם אינם מפחדים. הטעות ותקוות השווא מהם והלאה, והם מגשימים לחלוטין את הֲנִירְווַאנַה. כל הבודהות שבשלושת הזמנים ובשלושת העולמות, שנסמכים על החוכמה השלמה והולכים בדרכה, ניעורים במלואם להארה המושלמת שאין נעלה ממנה.
"לכן, המנטרה של שלמות החוכמה היא המנטרה של הידיעה הגדולה והבהירה, המנטרה שאין נעלה ממנה, המנטרה שמשתווה רק למה שלא ניתן להשוותו, המנטרה שפותרת במלואו את כל הסבל. משום שאין בה שקר, היא ידועה כאמיתית. לכן המנטרה של החוכמה השלמה נאמרת כך:
[אוֹם] גַטֶה, גַטֶה, פַּארַגַטֶה, פַּארַסַמְּגַטֶה, בּוֹדְהִי סְוַואהַא
[הלך, הלך, הלך מעבר, הלך כל כולו מעבר, ערוּת, הא!]
"כך, שַארִיפּוּטִרַה, צריך הבוֹדְהִיסַטְּווַה לומר בשעה שהוא מתאמן בחוכמה השלמה העמוקה”.
אז קם הנעלה מן הסמאדהי העמוק ואמר בשבחו של הבוֹדְהִיסַטְּווַה אַוַולוֹקִיטֶשְווַרַה: "נאה דרשת. נאה דרשת, בן המשפחה. אכן זה כך. אכן זה כך. כך יש לומר; כך יש להתאמן בחוכמה השלמה." ברגע זה הצטרפו גם הטַטְהַאגַטוֹת בשמחה ובהערכה. משאמר אדון העולמות את דברו, נמלאו שמחה שַארִיפּוּטִרַה הזקן ואַוַולוֹקִיטֶשְווַרַה הבוֹדְהִיסַטְּווַה הנעלה והאצילי, וכל הסובבים; האלים, בני האדם, האַסוּרוּת [היצורים השמימיים], והגַנְדְהַרְווֹת [המוזיקאים השמימיים] נמלאו שמחה והערצה לנוכח דבריו של הבודהה.