דהרמה בודהיסטית בישראל
לפני 2500 שנה, עזב הנסיך סידהרתא את הארמון בו חי חיי נוחות, ויצא לחפש את האמת המוחלטת. דרכו הובילה אותו לחקירה פנימית עמוקה של המציאות, מסע טרנסנדטלי של גילוי. מאוחר יותר, לאחר התעוררות מלאה, נירוונה, כאשר הפך לבודהה, שמה תורתו דגש על אותם מאפיינים: איתגור הנטיות הרגילות להירדמות רוחנית במסגרת "איזור הנוחות", חיפוש אחר האמת במקום אמונה מוכנה לשימוש, ותרגול אמיתי במקום המשגות פילוסופיות או דתיות. מאפיינים אלה קיימים עמנו עד עצם היום זה.
הבודהיזם הגיע אל המערב רק ב 50 השנים האחרונות. הוא לא הגיע כעוד מערכת של אמונות. למרות שמיליוני בודהיסטים באסיה מעריצים דימויים של הבודהה ומתפללים במקדשים לחיים טובים יותר או ללידה מחדש טובה יותר, דבר שהבודהה עצמו היה מבטל לחלוטין, אין זה הבודהיזם שהגיע אל המערב.
לשמחתנו, תירגול אמיתי הוא זה שהובא על ידי מורים אל העולם המערבי, העייף מהדתות העתיקות שלו, היגע מחוסר משמעות ומחומריות, והרעב למגע עם הטרנסנדנטלי. זה היה בודהיזם חף מכל גילויי הפולחנים התרבותיים הצבעוניים שלו, עירום עד תמציתו האמיתית: תירגול רוחני אמיתי וחקירה פנימית. מיליוני מערבים לומדים כיום ויפסנה וקורסי מדיטציה אחרים, מיליוני מערבים יושבים בקבוצות, בסדנאות, או קוראים את אלפי הספרים שיצאו לאור לאחרונה, כולם בדרך אל השחרור: הדהרמה. התהודה שנוצרה חזרה אל המזרח. בגלל עניינם של המערבים במה שהבודהה באמת לימד, יש כעת פריחה למנזרים, מרכזי מדיטציה רבים נפתחים וחלה התרחקות מטקסיות ומקריאה של טקסטים, לכיוון של עיסוק משמעותי יותר בתורה.
כל זה נכון גם לגבי הדהרמה בישראל. לפני פחות מ 20 שנה לא היתה הדהרמה ידועה בישראל. בודהיזם היה דת מוזרה השייכת למקום רחוק. אני התחלתי להביא מורי דהרמה לישראל בשנת 1989, ולקיים סדנאות שתיקה, בביתי ובמקומות אחרים, בהן יכלו המשתתפים לתרגל מדיטציה על פי הדרך שהתווה הבודהה לפני שנים רבות כל כך ואשר עדיין משמשת בסיס לתירגול בימינו. מהתחלות אלו הוקמה עמותת תובנה, העורכת קורסים רבים ושיש לה אלפי משתתפים. באותו זמן החלה קבוצה נוספת להביא את הויפסנה לישראל, במקרה זה, על פי דרכו של מורה מסויים, ס.נ. גואנקה. גם קבוצה זו פופולרית מאד, עם מספר דומה של משתתפים בסדנאות של 10 ימים. העובדה שכל זה קרה במהירות כזו ובאינטנסיביות כזו בישראל, היא מפתיעה, ומצביעה על הצורך האמיתי של אנשים, חילוניים ברובם, למצוא תירגול רוחני משלהם המתאים לתרבות בלתי-דתית. יתכן, שבאופן יחסי לאוכלוסיה, יש יותר אנשים העוסקים במדיטציה בודהיסטית כאן בישראל מאשר במדינות מערביות אחרות. אנו רואים התפתחות נוספת בישראל, דומה לזו שבמדינות אחרות, המצביעה על ההשפעה הרבה של תירגולים אלה על חיי היומיום שלנו, על תרומתם לפסיכולוגים בחידוש שיטותיהם וגישותיהם, על הסיוע לחולים ולגוססים, על הפחתת המתח והלחץ, ועל היכולת ליצור ערכים חברתיים שונים מאלה של תאוות בצע ותחרותיות. למשל: עמותת תובנה התחייבה להעביר את כל הקורסים שלה על בסיס תרומה, כך שהתורה לעולם אינה נמכרת, אלא ניתנת חינם, והמשתתפים מוזמנים לתמוך בלימוד על ידי נתינה כמידת יכולתם.
זוהי כלכלה שונה, כלכלה של הלב, אלטרנטיבה לנורמות החברתיות הרגילות.
אחת הסיבות לענין הקיים בדהרמה היא, שזוהי מסורת שצברה ידע במשך 2500 שנה ברציפות. הידע שנצבר הוא ידע של המרחב הפנימי, של ההכרה, של מדיטציה, של העולם הפנימי המעודן והנשגב. ניתן לומר, אם כן, שהמורים הבודהיסטים הם המאסטרים של המרחב הפנימי והמקום הטבעי לפנות אליו בחיפוש אחר תורות של שחרור. מהם, אם כך, אותם תירגולים שתפסו את מקומם בחברה המערבית? קיימות 80,000 צורות של מדיטציה במסורת. במרכזה קיימות שתיים: סאמאטה, שפירושה רוגע, יציבות וריכוז, והשניה: ויפסאנה, תובנה, ראיה צלולה של טבע המציאות. אימון ההתרכזות של הסאמאטה נחוץ כדי להשקיט את המיינד המפוזר, הטרוד והעסוק תמיד במירוץ אחר החושים. ויפאסנה היא תהליך של קילוף שכבות אחר שכבות של התניות, כדי לאפשר כניסת השקט, האמת שמתחת לכל זה, ובכך לשחרר אותנו לחיים של קדושה. שתי השיטות נלמדות ביחד בקורסים. יתר על כן, הדרך, "השביל בעל 8 הנתיבים", כולל את כל הבטי החיים, החל בדרך בה אנו מדברים וחושבים ועד לערכים המוסריים החיוניים, הכל ארוג לתוך חייים מדיטטיביים, חכמים ומחוברים ללב. תובנות אלו אינן מיועדות רק לכרית המדיטציה. הן משפיעות על הכל.
בישראל, למשל, ראינו את יישום הרוחניות הבודהיסטית בעשיית שלום בפעילויותיה הנוגעות ללב של עמותת שביל הזהב. מתוך לימוד התירגול הבודהיסטי העתיק של הליכות שלום לאורך הארץ, בעתות של קונפליקטים, צועדים יהודים וערבים בדממה וברוגע לאורכה ולרוחבה של ישראל, מכפרים ערבים אל מרכזי הקניות של תל אביב, במודעות שקטה הם מביאים מסר ברור לעין של שלום בכל צעד שקט. זהו מראה מרשים והוא נושא את המסר, ששלום בחברה תלוי בחלקו בשלום הפנימי, שקונפליקטים עשויים להסתיים אם נטפל בשנאה, בפחד ובאלימות שבתוכנו, ואם נקרין את הידידות והאהבה אל כל היצורים החיים.
אנחנו רק בתחילת הדרך. הבודהיזם רק זה עתה הגיע. עשויה להיות לו השפעה דרמטית על חברה מערבית שאיבדה את דרכה. ארנולד טוינבי, אחד ההסטוריונים המובילים, אמר פעם שההתפתחות הגדולה ביותר של המאה העשרים לא היתה פצצת האטום, המחשב או המכונית, אלא זה שהבודהיזם סוף סוף הגיע למערב.
מי יתן ותורה אותנטית זו תביא שמחה, שלום ותובנה עמוקה לכולנו.
ד"ר סטיבן פולדר
20.11.05
(תרגום: דנה פרץ)