הדרשה לבּאהייַה
Bàhiyasuttaü
(9Ud 1.10 PTS 6-)
כך שמעתי. באחד הימים שהה המבורך בחורשת גֶ'טָה, בפארק של אָנַאטְהַפּינְדיקָה בסַאוַטְהִי. באותו הזמן, התגורר באהייַה לובש קליפת העץ, בסוּפּארַקַה שעל חוף ים. באהייַה היה מוערך, מכובד ונערץ. מאחר והוקירו אותו וחלקו לו כבוד, הוענקו לו [ארבעת] הדברים הנחוצים [לנזיר]: גלימה, קערת נדבות, מחסה ותרופות לתמיכה בעת מחלה. יום אחד, בעוד באהייַה היה לבדו בהתבודדות, עלתה מחשבה זו בתודעתו: 'האם אני אחד מאותם הארהנטים בעולם, או אחד מאלו שנכנסו אל דרך-הארהנטים?' או אז, יצור שמיימי, שפעם היה קרוב משפחתו של באהייַה לובש קליפת העץ, קרא את אשר עלה בתודעתו [של באהייה], ומתוך חמלה ורצון לסייע, הופיע בפניו ואמר לו: 'באהייַה, אינך ארהנט וגם לא אחד מאלו שנכנסו לדרך-הארהנטים. אפילו אינך הולך בדרך שתהפוך אותך לארהנט או שבאמצעותה תוכל להכנס לדרך-הארהנטים'. 'אם כך [שאל באהייַה], מי הם אותם הארהנטים, ואלו שנכנסו לדרך-הארהנטים, בעולם [הזה] על כל יצוריו השמימיים?' 'באהייַה, בארצות הצפון ישנה עיר הנקראת סַאוַטְהִי. שם מתגורר המבורך, הארהנט, זה שהתעורר בשלמות. באהייַה, המבורך הוא ארהנט, והוא מלמד את הדהמה למען השגת הארהנטיות'. או אז, באהייַה הלובש את קליפת העץ, נרגש מדבריו של היצור השמימי, עזב את סוּפּארַקַה ללא דיחוי. הוא שהה לילה אחד בכל מקום [בדרך], עד שהגיע לחורשת גֶ'טָה, אל הפארק של אָנַאטְהַפּינְדיקָה בסַאוַטְהִי. בו בעת, קבוצה גדולה של נזירים תרגלה מדיטציה בהליכה תחת כיפת השמים. אז באהייַה לובש קליפת העץ, פנה אליהם ושאל: 'אדונים נכבדים, איפה אוכל למצוא את המבורך, הארהנט, זה שהתעורר בשלמות? ברצוננו לראותו'. 'באהייַה, המבורך הולך בין הבתים ואוסף אוכל'. או אז, עזב באהייַה בחיפזון רב את חורשת גֶ'טָה, ונכנס [לעיר] סַאוַטְהִי, שם ראה את המבורך הולך בין הבתים ואוסף אוכל. הוא [המבורך] נעים למראה, מעורר השראה, חושיו שלווים, תודעתו שקטה, השליטה העצמית הנעלה והשלווה הוגשמו. מאומן, ערני, חושיו מרוסנים, נאגַה. בראותו את המבורך, ניגש באהייַה אליו, ולאחר שהשתחווה לרגליו, אמר: 'אדוני, למד אותי את הדהמה; למד אותי את הדהמה, הסוגטו, שכך אחווה אושר וברכה לזמן רב'. משסיים שבאהייַה את דבריו, אמר לו המבורך: 'אין זה הזמן המתאים באהייַה, נכנסו כעת אל בין הבתים לאיסוף האוכל'. פעם שנייה פנה באהייַה אל מבורך ואמר: 'אבל אדוני, אין לדעת אלו סכנות אורבות לחייו של המבורך או לחיי. למד אותי את הדהמה, אדוני; למד אותי את הדהמה הסוגטו, כך שאחווה אושר וברכה לזמן רב'. פעם שנייה אמר המבורך: 'אין זה הזמן מתאים באהייַה, נכנסו כעת אל בין הבתים לאיסוף האוכל'. פעם שלישית פנה באהייַה אל מבורך ואמר: 'אבל אדוני, אין לדעת אלו סכנות אורבות לחייו של המבורך או לחיי. למד אותי את הדהמה, אדוני; למד אותי את הדהמה הסוגטו, כך שאחווה אושר וברכה לזמן רב'.
אם כך באהייַה [ענה המבורך], עליך להתאמן באופן הזה: 'בנראה יהיה אך ורק הנראה, בנשמע יהיה אך ורק הנשמע, במוּרגש יהיה אך ורק המוּרגש, בנתפס יהיה אך ורק הנתפס. כך עליך להתאמן באהייַה. כאשר בשבילך רק הנראה יהיה במה שנראה, רק הנשמע יהיה במה שנשמע, רק המוּרגש יהיה במה שהוּרגש, רק הנתפס יהיה במה שנתפס, אז באהייַה, אינך 'עם זה'. כאשר אינך 'עם זה', אתה לא 'בזה'. כאשר אינך 'בזה', אינך כאן, שם או ביניהם. אכן, זהו סופם של אי הנחת, הכאב והסבל.
או אז, למשמע דרשתו הקצרה של המבורך, תודעתו של באהייַה לובש קליפת העץ, מבלי שתיצמד, השתחררה בו במקום מן הזיהומים. לאחר שהמבורך העניק לבאהייַה את הנחיותיו המתומצתות, עזב. זמן לא רב עבר מאז שהמבורך עזב, ופרה עם עגלה הצעיר, רמסה את באהייַה והרגה אותו.
מאוחר יותר, המבורך יצא לאיסוף אוכל בסַאוַטְהִי, ולאחר שיצא מן העיר, בעודו שב עם מספר רב של נזירים [לחורשת גֶ'טָה], ראה כי באהייַה הלובש את קליפת העץ הלך לעולמו. בראותו כי כך קרה, פנה המבורך אל הנזירים: 'נזירים, קחו את גופתו של באהייַה לובש קליפת העץ, הניחו אותה על אלונקה, שאו אותה, שרפו אותה והקימו סטופה למענה. נזירים, חברכם לתרגול הרוחני הלך לעולמו'.
'כן אדוני', ענו נזירים למבורך. לאחר שלקחו את גופתו של באהייַה, הניחו אותה על האלונקה, נשאו אותה, שרפו אותה [באש] והקימו סטופה למענה, ניגשו אל המבורך, ברכו אותו לשלום והתישבו לצידו. משהתישבו הנזירים לצדו של המבורך, אמרו לו: 'אדוני, גופתו של באהייַה נשרפה וסטופה הוקמה למענה. מה תהיה לידתו הבאה? מה צפוי לו בעתיד?' 'נזירים [ענה המבורך], באהייַה לובש קליפת העץ, איש חכם היה, הוא תירגל בהתאם לדהמה ולא טרד אותי בויכוחים אודותיה. נזירים, באהייַה לובש קליפת העץ השיג את הניבאנה הסופית. אז, משהבין את המשמעות הזו, באותה ההזדמנות הגה המבורך את האמירה הבאה: "במקום שבו למים, לאדמה, לאש ולאוויר אין אחיזה,
שם אין הכוכבים מנצנצים, והשמש אינה מאירה;
שם הירח אינו זורח, אך החשיכה אינה חודרת.
כאשר החכם, הברהמין, ידע [זאת] בעצמו באמצעות החכמה,
או אז, חופשי הוא מצורה ואי-צורה,
מכאב ומעונג".
כך שמעתי שנאמר על ידי המבורך.
סוּפּארַקַה מזוהה עם עיר מודרנית בעלת שם דומה (סוֹפּארַה) מצפון למומבאי.
אֲרַהַנְט, ’הראוי‘, היא מַדְרֵגַת השיחרוּר הגבוהה ביותר. זה אשר הופך לאַרָהַנְט, עוקר באופן מוחלט את שלושת ’הרעלים‘: הישתוקקוּת, שנאה ובּוּרוּת.
הקוסמולוגיה הבודהיסטית מכירה בכך שישנם מישורי קיום רבים, חוץ מהקיום האנושי. בקוסמוס הבודהיסטי, אפשר להיוולד באחד מעולמות האלים או בתרגום אחר 'עולמות היצורים השמימיים'. אותם יצורים שמימיים (דֵוַה או דֵוַטַא) אינם אלים במובן המונותיאסטי, הם לא יצרו את העולם וטבעם זהה לטבעם של כל היצורים בעולם: לאחר הופעתם בעולמות השמימיים, הם ימותו ויוולדו מחדש לאור הקרמה שצברו. השוני בין יצורים שמימיים לבין בני האדם, הוא בכך שחייהם נעימים הרבה יותר וארוכים בהרבה מחיי אדם.
סוג של יצורים בעלי כוחות מיוחדים, המזוהים בטעות עם נחשים, למרות שהם יכולים לעטות עליהם צורה של בני אדם בכל עת שיחפצו. המילה נאגה היא גם תואר כבוד לבודהה ולארהנטים אחרים.
כאן מתאר הבודהה את ההתנסות החושית כולה. ה"מורגש" (muta) כולל בטרמינולוגיה הבודהיסטית את הטעם, הריח והמגע. "מה שנתפס" מתייחס ל"חוש המנטלי": היכולת לתפוס את מגוון התופעות המנטליות.
הניסוח בפאלי הוא מתומצת ומעורפל, אך נראה כי הבודהה מכוון את באהייַה לראות את ההתנסויות החושיות ללא ההשלכה כי יש 'אני' שחווה אותם; ללא ההשלכה של ציפיות, סלידה, השתוקקות וכדומה. ההנחייה היא לחוות את הראייה, השמיעה, הטעם, הריח, המגע והתפיסה של האוביקטים המנטלים, ללא 'תוספות'. הבודהה מנחה את באהייה לראות כל התנסות חושית כמורכבת בסך הכל מ'עין' שרואה 'צורות' בעזרת 'הכרת-העין', 'אוזן' ששומעת 'צלילים' בעזרת 'הכרת-האוזן' וכדומה. ההתנסות הישירה וה'נקייה', משחרררת אותה מהמטען הרב שאנחנו מעמיסים עליה. ההבנה כי כל חוויה חושית שנחוות על ידי ששת החושים היא תהליך פשוט של מפגש בין איבר החישה, האוביקט התואם וההכרה התואמת, מביאה לראייה צלולה של המציאות כמות שהיא: תהליך שמתהווה מתוך תלות הדדית, ללא קיום של 'אני' שחווה 'משהו'. כאשר יש הבנה ישירה כי 'בנראה יהיה אך ורק הנראה' וכדומה, אפשר לומר כי 'אתה לא כאן, שם או ביניהם': אין שום דבר קבוע, לא כאן, שם או בין השניים.
שלושה הזיהומים ( (àsavaהם התשוקה להנאות החושים/עונג חושי, התשוקה לקיום/התהוות ואי-ידיעה/בּוּרוּת
סטופה הוא מבנה בצורת תל, שמכיל את שרידיהם של הבודהה או של נזירים חשובים אחרים.
אלו הם ארבעת היסודות המרכיבים את גוף האדם. כאן הבודהה מתאר את הניבאנה ללא שארית, ניבאנה לאחר מותו של מי שהתעורר לגמרי. מי שהפך לארהנט, אינו נולד מחדש, ולכן אין התהוות נוספת של היסודות, כלומר, של גוף חדש.